מה לא לעשות כשמצלמים אתכם?

לכולנו יש את הרגע
כשמצלמה "מלחיצה" מכוונת עלינו.
שניה לפני צילום ואז הכל משתנה ^%$#$!@!%$.
המוח נכנס למצב של מגננה,
פחד,
שינוי צורה,
כניסת בטן,
איך אני נראה?
מי, אני?
כן אתה.
פאאאאק,
מעניין איך יצא,
שיט זה לא הצד הטוב שלי,
תצחיק אותי אולי,
נגמר כבר?
לא,
לא נגמר,
קדימה עם סנטר אלי.
שיט,
מה הצלם הזה רוצה ממני,
אפשר לצלם את עצמי בפלאפון?

בקיצור, המוח לא נח 🙂

תירגעו, אי אפשר לצלם ככה.
עכשיו אתם צריכים
לדעת בגדול מה לא לעשות,
לפני תדעו מה לא לעשות,
אלמד מה כדאי לעשות.
ואולי התמונות שלכם יהיו טובות יותר,
יהיה לכם כיף להביט בהם ותהנו מתהליך הצילום.

אז הנקודות החשובות שעליהם ניתן דגש:

הבנה היגיון שחרור חשיפה למידה כיף

הבנה

חשוב להבין לפני צילום את המטרה שלו.
זה יכול להיות בבית עם הילדים,
אצל צלם בסטודיו ואולי באירוע משפחתי,
כרגע נוריד את הבית עם הילדים,
נשאיר את האירוע בצד
ונדבר על צילום בסטודיו או בכל מקום אחר שהוא צילום תדמיתי.

נתחיל בלבקש מהצלם להסביר
על מה ואיך הצילום יהיה,
מה הכיוון, מה הסגנון,
כמה מהגוף שלנו רואים
ואז נחליט איך נרצה
להוציא את עצמנו בתמונות:
קשוחים, מחויכים, רגועים ועוד ועוד.

מה לא תעשו?
-לא להגיע לא מוכנים.
-לחכות שהצלם יגיד לכם מה לעשות.
-לחשוב שהצלם קוסם ואתם קהל
-לעמוד איפה שאתם רוצים-יש תאורה מסודרת.
-לא לשכוח שאתם זה אתם ולא מישהו אחר.

היגיון

השלב הבא שאולי הוא צריך להיות הראשון
והפעם הוא השני, זה ההיגיון.
היגיון הפחד, מחוסר השלמות
וחוסר ביטחון העצמי.

נתחיל מלהבין למה הרבה אנשים
נכנסים למצב "שבלול" לפני מצלמה,
בהרבה מקרים זה קשור לשליטה.
להרבה אנשים יש בעייה עם חוסר שליטה,
מישהו שולט על המראה שלהם
ואין להם מה לעשות עם זה.

אז יש מה לעשות,
קודם כל להבין שהצלם נמצא שם בשבילם,
כמו שהמצולם רוצה תמונה יפה גם הצלם.
אוי וואבוי לצלמים שלא רוצים 🙂
ולכן צריך להבין שהצילום הוא "ביחד",
שניכם רוצים מטרה אחת
ותמיד אפשר לבקש לראות,
ללמוד ולהבין מהתמונות מה לשפר.

חוסר האונים הוא חלק מהפחד מחוסר השליטה
אבל חוסר השלמות וחוסר הביטחון זה כבר משהו אחר.
אם אנחנו מחוסרי ביטחון עם הגוף שלנו,
עם הלבוש, עם הפנים
או עם כל דבר אחר שקשור אלינו,
אנחנו קודם כל צריכים
להבין שאין דבר כזה מושלם.

אנחנו,
אנשים מושלמים,
דוגמנים ודוגמניות לא מושלמים.
לכולנו יכולה להיות כרס קטנה,
או אולי קצת פצעים,
ריח מסריח בזיעה ואפילו דלדול בשיער
אבל לא כולנו שלמים עם זה,
אם אנחנו רוצים לשנות את זה
אז נשנה בפוטושופ, אבל ברגע
הצילום אין אופציה לשנות
אז פשוט צריך להבין שזה אנחנו,
זה מה יש ועם זה ננצח.

ומה לא תעשו?
-אל תגידו "אני לא פוטוגני\ת"
-תגידו אני לא נראה טוב בתמונות.
-תנסו לברוח מהצילום, תעשו ההפך.
-אל תחשבו שוב שהצלם קוסם.
-תחשבו מה אחרים יחשבו, זה לפחד ממחשבות.

שחרור

זה שלב חשוב מאוד,
לדעת מה גורם לכם לשחרור,
מה עושה לכם הרגשה נעימה
ומנתק את המוח מכל הבולשיט.

לכל אחד ואחת יש את
נקודות השחרור שלו כמו: לעשות שטויות מול המצלמה,
לעשות כמה תמונות עם מישהו אחר,
לקחת את המצלמה ולצלם גם,
לצחוק ולספר בדיחות,
ללמוד קצת על האור בצילום
או אפילו לשתות איזה בירה או שתיים.

תלמדו מה משחרר אתכם,
מה גורם לכן להרגיש שוב אתם
וקחו את עצמכם לנקודה הזאת.

ברגע שאתם מרגישים "שיצאתם משליטה",
תחזרו לנקודת השחרור.

אהההה וברור שאנחנו הצלמים
למדנו גם איך לגרום לכם להיות יותר משוחררים
עם כל מיני פסיכולוגיות שלמדנו עם השנים :).

ומה לא תעשו?
-לא לשתות יותר מידי
-אל תבזבזו זמן יקר
-לברוח מהצילום גם בשלב הזה 🙂
-תבקשו שיצחיקו אתכם(לא תמיד זה עובד)
-לא לעמוד ולחשוב, לשחרר

חשיפה

הגיע הזמן "להוריד בגדים",
לחשוף את הפגמים,
להגיד מה אנחנו לא אוהבים בנו
ומה רוצים לראות פחות.

זה אחד השלבים החשובים,
ברגע שתבינו שהצלם "רואה הכל"
והוא שם לב שאתם מנסים להסתיר משהו
או שמרגיש לכם משהו לא בנוח  עם עצמך,
עם מישהו בסביבה או אפילו מול הצלם,
הוא רואה את זה.

לכן חשוב לפתוח הכל, להגיד, לספר
ואז תראו שדברים משתנים לטובה
"ואווירת ההסתרה" נמוגה לה.

ומה לא תעשו?
-אל תחפשו תירוצים
-תגידו זה לא הצד שלי(על שני הצדדים)
-אל תחשבו מה מפריע
-לא לחשוב שהצלם גרוע, גם אם הוא כן
-תגידו לעצמכם שבטוח התמונות לא טובות

למידה

בשלב זה אתם צריכים ללמוד ביחד עם הצלם
מה הם הזוויות שיותר מתאימות לכם,
איזה לבוש מחמיא ועוזר להוציא
את היופי או להסתיר את הפחות יפה,
להבין איזה אור מתאים לכם
לפי מבנה הפנים שלכם.
למשל כמוני, יש לי
שפתיים דקות אז כשאני מחייך עם
פה קצת פתוח זה נראה מוזר,
למדתי את זה מתי כשצילמו אותי.
כשראיתי את התמונות,
הבנתי מה אני לא אוהב ומה לא נראה טוב,
התחלתי לחייך עם פה סגור.

לא לפחד כשמשהו מרגיש לכם לא נוח
או לא מחמיא לכם בגוף.
צריך להגיד לצלם וביחד איתו
תגרמו לנקודות האלו להיות פחות בולטות.
למשל, אם תרצו להצר היקפים?
תעמדו בפרופיל כלפי הצלם,
ככה שצד הגוף שלכם יהיה כלפיו
וסובבו את הכתפיים בלבד כלפי הצלם.

מה שהסיבוב עושה,
הוא סוג של סחיטה של הגוף
וככה הגוף נראה יותר צר.

יש לכם סנטר כפול?
מה שתעשו זה פשוט להדביקאת הלשון לחך העליון בפה,
או שתוציאו את הצוואר קצת קדימה
כמו ראש של צב ממש,
זה מותח אותו,
מבליט את הלסת ומעלים סנטר כפול.

מה לא לעשות?
-לא ללכת כל היום עם לשון למעלה וצוואר מתוח
-לפחד להגיד מה מפריע אצלכם בגוף
-להגיד "אני לא נראה\ית טוב"
-לחשוב שהצלם לא מבין, הוא מבין אבל לא אומר
-לא לפתח אנטי לצילום

כיף

הכיף קורה בסוף ובהתחלה
ברגע שאתם מבינים, משחררים ולמדים.
זה לא תמיד קורה בפעם הראשונה,
וזה לא תמיד מול כל צלם אבל זה קורה.

אין פחד, "לא שמים זין" מכירים את עצמנו יותר
ויודעים שתמיד אפשר לשפר במחשב אחר כך.

מה לא לעשות?
-להפסיק לחשוב על צילום בצורה שלילית,
יש לכם הזדמנות להבין את הנפש שלכם.

אז שחררו ולכו להצטלם
וזכרו את הנקודות הבאות
הבנה היגיון שחרור חשיפה למידה וכיף.
בהצלחה.

הבנה היגיון שחרור חשיפה למידה כיף

איך לצלם תמונות פורטרט טובות יותר?

המדריך לערוך תמונות פורטרט ברמה גבוהה?

לינק לביקורת גימבל חדש
https://bennygamzo.com/zhiyun-crane-3-lab-ביקורת-גימבל

הבנה היגיון שחרור חשיפה למידה כיף