מה לא לעשות כשמצלמים אתכם?

לכולנו יש את הרגע הזה, כשמצלמה "מלחיצה" מכוונת עלינו. שנייה לפני צילום, ואז הכל משתנה ^%$#$!@!%$.

המוח נכנס למצב של מגינה, פחד, שינוי צורה, כניסת בטן. איך אני נראה? מי, אני? כן, אתה. פאאאאק. מעניין איך יצא. שיט, זה לא הצד הטוב שלי. תצחיק אותי אולי? נגמר כבר? לא, לא נגמר – קדימה עם סנטר אלי. שיט, מה הצלם הזה רוצה ממני? אפשר לצלם את עצמי בפלאפון?

בקיצור, המוח לא נח 🙂

תירגעו, אי אפשר לצלם ככה. עכשיו אתם צריכים לדעת, בגדול, מה לא לעשות. אבל לפני שתדעו מה לא לעשות – תלמדו מה כדאי לעשות. אולי התמונות שלכם יהיו טובות יותר, יהיה לכם כיף להביט בהן, ותהנו מתהליך הצילום.

אלה הנקודות החשובות שעליהן ניתן דגש: הבנה, היגיון, שחרור, חשיפה, למידה וכיף.

הבנה

חשוב להבין לפני צילום מה המטרה שלו. זה יכול להיות בבית עם הילדים, אצל צלם בסטודיו, ואולי באירוע משפחתי. כרגע נוריד את הבית עם הילדים ונשאיר את האירוע בצד – נדבר על צילום בסטודיו, או בכל מקום אחר שהוא צילום תדמיתי.

נתחיל בלבקש מהצלם להסביר על מה ואיך הצילום יהיה. מה הכיוון? מה הסגנון? כמה מהגוף שלנו רואים? ואז נחליט איך נרצה להוציא את עצמנו בתמונות: קשוחים, מחייכים, רגועים ועוד.

מה לא תעשו?

1. לא להגיע לא מוכנים.

2. לחכות שהצלם יגיד לכם מה לעשות.

3. לחשוב שהצלם קוסם ואתם קהל.

4. לעמוד איפה שאתם רוצים – יש תאורה מסודרת.

5. לא לשכוח שאתם זה אתם, ולא מישהו אחר.

היגיון

השלב הבא – שאולי צריך להיות הראשון, והפעם הוא השני – הוא ההיגיון. ההיגיון של הפחד, של חוסר השלמות ושל חוסר הביטחון העצמי.

נתחיל מלהבין למה הרבה אנשים נכנסים למצב "שבלול" לפני מצלמה. בהרבה מקרים זה קשור לשליטה: להרבה אנשים יש בעיה עם חוסר שליטה. מישהו אחר שולט על המראה שלהם, ואין להם מה לעשות עם זה.

אז יש מה לעשות. קודם כל, להבין שהצלם נמצא שם בשבילכם. כמו שהמצולם רוצה תמונה יפה – גם הצלם (אוי ואבוי לצלמים שלא רוצים 🙂). צריך להבין שהצילום הוא "ביחד": שניכם רוצים מטרה אחת, ותמיד אפשר לבקש לראות את התמונות, ללמוד ולהבין מה לשפר.

חוסר האונים הוא חלק מהפחד מחוסר השליטה. אבל חוסר השלמות וחוסר הביטחון – זה כבר משהו אחר. אם אנחנו חסרי ביטחון עם הגוף שלנו, עם הלבוש, עם הפנים או עם כל דבר אחר שקשור אלינו – קודם כל צריך להבין שאין דבר כזה מושלם.

אנחנו, אנשים מושלמים, דוגמנים ודוגמניות – לא מושלמים. לכולנו יכולה להיות כרס קטנה, אולי קצת פצעים, ריח מסריח של זיעה, ואפילו דילול שיער. לא כולנו שלמים עם זה. אם נרצה לשנות את זה – נשנה בפוטושופ. אבל ברגע הצילום אין אופציה לשנות. פשוט צריך להבין: זה אנחנו, זה מה יש, ועם זה ננצח.

ומה לא תעשו?

1. אל תגידו "אני לא פוטוגני/ת".

2. אל תגידו "אני לא נראה טוב בתמונות".

3. אל תנסו לברוח מהצילום – תעשו ההפך.

4. אל תחשבו שוב שהצלם קוסם.

5. אל תחשבו מה אחרים יחשבו – זה פחד ממחשבות.

שחרור

זה שלב חשוב מאוד. תלמדו מה גורם לכם לשחרור: מה עושה לכם הרגשה נעימה, ומנתק את המוח מכל הבולשיט.

לכל אחד ואחת יש את נקודות השחרור שלו. למשל:

1. לעשות שטויות מול המצלמה.

2. לעשות כמה תמונות עם מישהו אחר.

3. לקחת את המצלמה ולצלם גם.

4. לצחוק ולספר בדיחות.

5. ללמוד קצת על האור בצילום.

6. לשתות איזה בירה או שתיים.

תלמדו מה משחרר אתכם, מה גורם לכם להרגיש שוב אתם, וקחו את עצמכם לנקודה הזאת. ברגע שאתם מרגישים "שיצאתם משליטה" – תחזרו לנקודת השחרור.

אהההה, וברור שגם אנחנו הצלמים למדנו איך לגרום לכם להיות יותר משוחררים. זה מגיע עם כל מיני פסיכולוגיות שלמדנו עם השנים :).

ומה לא תעשו?

1. לא לשתות יותר מדי.

2. אל תבזבזו זמן יקר.

3. לא לברוח מהצילום גם בשלב הזה 🙂

4. אל תבקשו שיצחיקו אתכם (לא תמיד זה עובד).

5. לא לעמוד ולחשוב – לשחרר.

חשיפה

הגיע הזמן "להוריד בגדים": לחשוף את הפגמים, להגיד מה אנחנו לא אוהבים בעצמנו, ומה רוצים לראות פחות.

זה אחד השלבים החשובים. ברגע שתבינו שהצלם "רואה הכל" – הוא שם לב שאתם מנסים להסתיר משהו. משהו שלא נוח לכם איתו: עם עצמכם, עם מישהו בסביבה, או אפילו מול הצלם. הוא רואה ומבין את זה.

לכן חשוב לפתוח הכל: להגיד, לספר. ואז תראו שדברים משתנים לטובה, ו"אווירת ההסתרה" נמוגה.

ומה לא תעשו?

1. אל תחפשו תירוצים.

2. אל תגידו "זה לא הצד שלי" (על שני הצדדים).

3. אל תחשבו כל הזמן מה מפריע.

4. לא לחשוב שהצלם גרוע – גם אם הוא כן.

5. אל תגידו לעצמכם שבטוח התמונות לא טובות.

למידה

בשלב הזה אתם צריכים ללמוד , ביחד עם הצלם, מה הן הזוויות שיותר מתאימות לכם. איזה לבוש מחמיא ועוזר להוציא את היופי, או להסתיר את הפחות יפה. ולהבין איזה אור מתאים לכם לפי מבנה הפנים שלכם.

לי, למשל, יש שפתיים דקות. כשאני מחייך עם פה קצת פתוח, זה נראה מוזר. למדתי את זה כשצילמו אותי: כשראיתי את התמונות, הבנתי מה אני לא אוהב ומה לא נראה טוב – והתחלתי לחייך עם פה סגור.

לא לפחד כשמשהו מרגיש לכם לא נוח או לא מחמיא בגוף. צריך להגיד לצלם, וביחד איתו תגרמו לנקודות האלה להיות פחות בולטות. למשל, אם תרצו להצר היקפים – תעמדו בפרופיל כלפי הצלם, כך שצד הגוף שלכם יהיה כלפיו, וסובבו את הכתפיים בלבד כלפי הצלם. הסיבוב עושה סוג של סחיטה של הגוף, וככה הגוף נראה יותר צר.

מה שהסיבוב עושה,
הוא סוג של סחיטה של הגוף
וככה הגוף נראה יותר צר.

יש לכם סנטר כפול? מה שתעשו זה פשוט להדביק את הלשון לחך העליון בפה. או שתוציאו את הצוואר קצת קדימה, כמו ראש של צב. זה מותח אותו, מבליט את הלסת, ומעלים סנטר כפול.

מה לא לעשות?

1. לא ללכת כל היום עם לשון למעלה וצוואר מתוח.

2. לא לפחד להגיד מה מפריע אצלכם בגוף.

3. לא להגיד "אני לא נראה/ית טוב".

4. לא לחשוב שהצלם לא מבין – הוא מבין, אבל לא אומר.

5. לא לפתח אנטי לצילום.

כיף

הכיף קורה בסוף ובהתחלה, ברגע שאתם מבינים, משחררים ולמדים. זה לא תמיד קורה בפעם הראשונה, וזה לא תמיד מול כל צלם – אבל זה קורה.

אין פחד, "לא שמים זין". מכירים את עצמנו יותר, ויודעים שתמיד אפשר לשפר במחשב אחר כך.

מה לא לעשות? להפסיק לחשוב על צילום בצורה שלילית. יש לכם הזדמנות להבין את הנפש שלכם.

אז שחררו, לכו להצטלם, וזכרו את הנקודות הבאות: הבנה, היגיון, שחרור, חשיפה, למידה וכיף. בהצלחה!

איך לצלם תמונות פורטרט טובות יותר?

המדריך לערוך תמונות פורטרט ברמה גבוהה?

לינק לביקורת גימבל חדש
http://bennygamzo.com/zhiyun-crane-3-lab-ביקורת-גימבל